שינוי צורה של ישוע (מרקוס ט':1-8)
- 1 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֲנִי אָמַר לָכֶם, שֶׁיִּהְיוּ מֵהַעומדים כאן, אשר לא יטעמו מן המוות, עד אשר יראו את מלכות האלוהים באה בכוח. 2 ואחרי ששת ימים לקח ישוע עמו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויעלה אותם להר גבוה לבדם, והפך לפניהם.
- 3 וַיִּהְיוּ לְבָדָיו מְאֹדִים, לִבְנוּ מְאֹד כשלג; כך ששום מלא יותר עלי אדמות לא יכול להלבין אותם. 4 וייראה אליהם אליאס עם משה, והם מדברים עם ישוע. 5 וענה פטרוס ויאמר אל ישוע, אדוני, טוב לנו להיות כאן, ונעשה שלושה סוכות; אחד לך ואחד למשה ואחד לאליאס. 6 כי לא ידע מה לומר; כי הם מאוד פחדו. 7 ויהי ענן אשר האפיל עליהם ויצא קול מן הענן לאמר זה בני אהובי שמע אותו. 8 ולפתע, כשהסתכלו מסביב, לא ראו עוד איש, מלבד ישוע רק עם עצמם.
- לְהַשְׁווֹת : מתיו יז, א-יג; לוקס ט':28-36
תחילתו של פרק 9 מוזרה בכך שהיא פשוט מסיימת את הסצנה הקודמת בסוף פרק 8. לא היו חלוקות פרקים או פסוקים בכתבי היד העתיקים, אבל למה האדם/ים שהכניסו את החטיבות לא עשו זאת. עבודה טובה יותר במקרה הזה? יחד עם זאת, לסוף הזה יש הרבה קשר גם לאירועים בסצנה הנוכחית.
משמעות השינוי של ישוע
ישוע מראה משהו מיוחד לשליחים, אבל לא כולם - רק פטרוס, יעקב ויוחנן. מדוע הם נבחרו למידע פנימי מיוחד שהם אפילו לא יכלו לגלות לתשעת השליחים האחרים עד לאחר שישוע קם מהמתים? הסיפור הזה היה נותן דחיפה ביוקרה למי שהיה קשור לשלושה האלה בתחילת הדרך כנסייה נוצרית .
אירוע זה, המכונה 'הטרנספיגורציה', נחשב מזמן לאחד האירועים החשובים ביותר בחייו של ישוע. הוא קשור בצורה כזו או אחרת לאירועים רבים אחרים בסיפורים עליו וממלא תפקיד תיאולוגי מרכזי כי הוא מחבר אותו בצורה מפורשת יותר למשה ולמשה. אליהו .
ישוע מופיע כאן עם שתי דמויות: משה, המייצג את החוק היהודי ואליהו, המייצג את הנבואה היהודית. משה רבנו חשוב כי הוא היה הדמות שהאמינו שנתנה ליהודים את חוקי היסוד שלהם וכתבה את חמשת ספרי התורה - הבסיס ליהדות עצמה. חיבור ישו למשה מחבר אפוא את ישוע למקורותיה של היהדות, ומכונן המשכיות מורשית אלוהית בין החוקים העתיקים לבין תורתו של ישוע.
אליהו היה א יִשׂרְאֵלִי הנביא מקושר בדרך כלל עם ישוע בגלל המוניטין של הראשון כנזוף הן במנהיגים והן בחברה על כך שנפלו ממה שאלוהים רצה. הקשר הספציפי יותר שלו לביאת המשיח יידון ביתר פירוט בחלק הבא.
אירוע זה קשור לתחילת כהונתו של ישוע כאשר הוטבל וקול אלוהי אמר 'אתה בני האהוב שלי'. בסצנה ההיא, אלוהים דיבר ישירות אל ישוע ואילו כאן אלוהים מדבר עם שלושת השליחים על ישוע. זה משמש גם כאישור ל'וידוי' של פטרוס בפרק הקודם באשר לזהותו האמיתית של ישוע. ואכן, נראה שכל הסצנה הזו תוכננה לטובת פיטר, ג'יימס וג'ון.
פרשנויות
ראוי לציין כאן שמארק כולל התייחסות לזמן: 'אחרי שישה ימים'. מחוץ לנרטיב התשוקה, זו אחת הפעמים הבודדות שמארק יוצר קשרים כרונולוגיים בין קבוצת אירועים אחת לאחרת. ואכן, נראה שמרק בדרך כלל לא מודאג מכל שיקולים כרונולוגיים וכמעט אף פעם לא משתמש בחיבורים שיקבעו כרונולוגיה מכל סוג שהוא.
לאורך מארק עושה המחבר שימוש ב'פאראטקסיס' לפחות 42 פעמים. פרטקסיס פירושו המילולי 'למקם ליד' והוא חיבור של פרקים מחוברים באופן רופף עם מילים כמו 'ו' או 'ואז' או 'מייד'. בגלל זה, לקהל יכולה להיות רק תחושה מעורפלת לגבי האופן שבו רוב האירועים עשויים להיות קשורים כרונולוגית.
מבנה כזה יעמוד במסורת לפיה הבשורה הזו נוצרה על ידי מישהו שרשם אירועים שתיאר פטרוס בזמן שהותו ברומא. לפי אוזביוס:
- 'והפרביטר נהג לומר זאת, מארק הפך למתורגמן של פטרוס וכתב במדויק את כל מה שהוא זכר, לא, אכן, לפי הסדר, מהדברים שנאמרו ונעשו על ידי האדון. כי הוא לא שמע את האדון, וגם לא הלך אחריו, אלא אחר כך הלך בעקבות פטרוס, שנהג לתת הוראה כנדרש, אך לא עשה, כביכול, סידור נשמותיו של האדון, כך שמארק לא עשה דבר רע. ובכך רשם נקודות בודדות כפי שהוא זוכר אותן. כי לדבר אחד הוא שם לב, לא להשאיר דבר ממה ששמע ולא להשמיע בהם הצהרות כוזבות'.
